<h1>המנהיג הלכ' מילה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כתב שר שלום גאון ז"ל [אע"פ] שאמרו [כל] המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מהטבילה, במילה אינו מברך אבי הבן להכניסו אלא לאחר המילה, דמילה שאני דחיישינן שמא תתקלקל המילה ונמצא [מוציא] שם שמים לבטלה, וכי תימא תקיעה ושחיטה נמי ליחוש הנך בידו ומצי מקיים להו מילה ביד אחר היא מי יימר דמקיים לה הילכך לאחר עשייתה היא, וכן מנהג בשתי ישיבות. וכן כת' רבי' יעקב מ"כ, וראיתו מדת"ר, המל אומ' בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה, אבי הבן אומ' אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, והעומדים שם אומ' כשם שנכנס לברית כן יכנס וכו', בפרקי ר' אליעזר [שבת קל"ז ע"ב] אומ' המל בשבת, אלמ' אחרי המ[י]לה, והא כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ועוד להכניסו להבא משמע, כדאמ' בפ"ק דפסחי', [ז' ע"א] דלבער כולי עלמ' להבא משמע כי פליגי בעל ביעור. ומטעם זה הנהיג רבי' שמואל אחיו לברך להכניסו לפני המילה וכן שמעתי שהוא מנהג בפאס, אך רבי' יעקב מ"כ השיבו מפ"ר אליעזר דמילה כדאמרן והלמד דהוא משמע להבא הכי ר"ל אקב"ו להכניסו בבריתו שלאברהם אבינו שכבר עשינו, ולא קאי להכניסו אל הברית כ"א אל המצות דעד שלא מל היה ערל ואסור בפסח ובתרומה כדיליף בריש הערל ביבמות [ע' ע"א], ומשמלוהו יצא לו מכלל הערלות וראוי לחנכו מעתה בכל המצוות וזהו להכניסו שהכנסתיו בברית כבר, כמו הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה, וכמו כן המילה היא הברית שבינינו ובין המקום ב"ה, לכן אחרי מילתו מברך שזכה להכניסו לברית המקום ב"ה לקבל מעתה כל מצוותיו, כך פר"ת זהב טהור.
